ס"ע 11641-09-10

תקציר

בית הדין מצא כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע, משה בסול, לבין החברה הנתבעת. בסול, שהיה המייסד, המנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של החברה, מילא גם הוא תפקידים מעבר למצופה מדירקטור, ולכן נחשב לעובד. החברה גם התייחסה לבסול כעובד במסמכים רשמיים. בית המשפט קבע את היקף הזכויות להן זכאי בסול כעובד. אלה כללו תשלום חוב שכר, תשלום שכר עבור החודשים יולי ואוגוסט 2010, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והודעה מוקדמת - את כל אלה חויבה החברה לשלם לבסול בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי החברה לא הציגה סיבה משכנעת לאי תשלום הנ"ל, ודחה את תביעתה של בסול לפיצוי בגין עוגמת נפש במלואה. חלקו השני של פסק הדין עסק בשאלה האם יש להסיר את מסך ההתאגדות ביחס לחלק מהנתבעים, בהם בעלי מניות ודירקטורים בחברה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להסיר את מסך ההתאגדות ביחס למי מהנתבעים, שכן בסול לא הביא ראיות מספיקות לשימוש לרעה במבנה התאגיד, וכי הפגיעה בזכויותיו כעובד היא יותר תוצאה של מחלוקת בנוגע לניהול ענייני החברה. זאת ועוד, חלק מהנתבעים לא היו בעלי מניות בחברה, ולכן לא ניתן להטיל עליהם אחריות לפי הוראות חוק החברות.