ת"א 48034-03-21

תקציר

התובע נטל שתי הלוואות מהנתבע 1 והוא מבקש פסק דין הצהרתי שיקבע כי אין הם חייבים לשלם את הכספים ששילמו לנתבעים האחרים. התובעת שילמה סך של 943,354 ₪ (ולא 988,354 ₪ כפי שנטען בעבר) לכל הנתבעים כתוצאה מההלוואות, שכללו ריבית ועמלות. עם זאת, הסעד המבוקש בתביעה מתמצה בקביעה כי תשלומים אלה אינם חייבים לנתבע 1. טענות התובעת מבוססות על אופי הכספים שבמחלוקת והיחסים בין הנתבעים. במקביל, הוגשה תביעה דומה לבית משפט אחר, שהסתיימה בפסק דין שדחה את טענות התובע בנוגע לכספים שבמחלוקת. לפסק דין זה השלכות על המקרה הנוכחי, שכן הוא משמש תקדים עבור בעלי הדין. בפסק הדין נכתב כי הכספים שהועברו לחלק מהנתבעים אכן היו חלק מהסכמי ההלוואה ויש להחזירם. בנוסף, בית המשפט התייחס לשותפות איכות והנדסת איכות כמקשה אחת, ורמז כי יש להתייחס לעמלות המשולמות להנדסת איכות כאילו שולמו לשותפות איכות. מאחר שהתובע ביקש סעד הצהרתי בלבד במקרה זה, ופסק הדין פסק בעניין הכספים שבמחלוקת, התביעה הנוכחית מתייתרת. כמו כן, בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף את גב' קרין טפירו כנתבעת נדחית לאור פסק הדין. בסופו של דבר, השופט מורה על מחיקת התביעה, כלומר הסעד המבוקש של התובע לא יינתן. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.