ע"א 9328/02

תקציר

בעניינה של המערערת, ילידת 1968, אשר סבלה מאובדן טרגי של עוברה עקב היפרדות שליה ורעלת הריון בשנת 1995, דחה בית המשפט המחוזי תחילה את טענתה לרשלנות נגד בית החולים הדסה וד"ר דן לאור. המערערת טענה כי בית החולים וד"ר לאור אחראים לנזקים הנפשיים שנגרמו לה, וטענה לרשלנות בטיפול הרפואי שניתן. לאחר השתלשלות אירועים, שוחרר המערער מבית החולים ביום 17.2.95, למרות תסמינים שהובילו בהמשך למות העובר. בשובה לקופת חולים מאוחדת ב-19.2.95 טענה כי ד"ר לאור התרשל בבדיקות מקיפות, שהיו נחוצות בשל תסמיניה, לרבות צירים ונפיחות. למרות שבית המשפט המחוזי לא מצא רשלנות בבית החולים ב-17 בפברואר ולא הייתה סיבתיות בין מעשיו של ד"ר לאור לבין מות העובר, בית המשפט לערעורים מצא את ד"ר לאור רשלן בכך שלא ביצע בדיקות והערכות חיוניות. הימנעותו מביצוע בדיקת בטן וממתן מענה לסימפטומים של היפרדות שליה היוותה רשלנות, המעבירה אליו את נטל ההוכחה בשל הנזק הראייתי שנגרם למערער. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי ניתן היה למנוע את מותו של העובר אילו ננקטו פעולות נאותות במהלך הביקור במרפאה. לפיכך, התקבל הערעור נגד ד"ר לאור וחייב בפיצוי נזקי המערערת, ואילו התביעה נגד בית החולים נדחתה. ד"ר לאור חויב בהוצאות המשפט של המערער, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת להעריך את הנזקים שחב ד"ר לאור למערער.