ע"א 162/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון עוסק בניסיונם של המערערים לתבוע בעלות במקרקעין על בסיס עסקאות והתיישנות טרם רישום המקרקעין הפורמלי. בית המשפט אישר את עקרון הסופיות ברישום מקרקעין לאחר הסדר, כלומר המרשם הרשמי הוא מכריע לגבי בעלות במקרקעין אלא אם כן תוקן עקב תרמית או טעות כמפורט בסעיפים 93 ו-95 לתקנות הרלוונטיות, ללא עילה כזו במקרה זה. לפיכך, כל הזכויות הנתבעות על ידי המערערים שלא נרשמו נחשבו סותרות ופסולות על ידי הרישום הפורמלי. בית המשפט הכיר בטענות המערערים לחזקה ולעיבוד, אך ציין כי אלה אינן מקנות בעלות בשל לוח הזמנים הסטטוטורי שלא עמד בהן עד לכניסתו לתוקף של חוק המקרקעין בשנת 1970. פסק הדין הדגיש את המשמעות של השלמת תקופות התיישנות סטטוטוריות לפני 1970 לצורך שמירה על תביעות בעלות. הוכר כי חלקות מסוימות נמכרו באופן לגיטימי לאחר הסדר למנוח על ידי הבעלים הרשומים. בקשת המערערים לבטל החלטה קודמת של בית המשפט בת"א 539/82 נדחתה בשל היעדר זכויות בעלות מוכחות. בית המשפט העביר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את טענת המערערים כי כל המקרקעין נמכרו להם על ידי אביהם לפני מותו, דבר העלול לפגוע בזכויות הרישום שלהם. משכך, התקבל הערעור בחלקו לבחינה נוספת של תביעות המכר, הגם שהמערערים נשאו בחלק מההוצאות שישולמו למשיבים.