עת"מ 211/07

תקציר

העותרת, חברת מוניות, הגישה עתירה נגד המשיב, משרד התחבורה, כנגד חוקיות מתן רישיון למשיבה מס' 2 להפעיל קווי שירות מוניות מסוימים (מק"ט 5105) בפתח תקווה. העותר טען כי המשיב מס' 2 לא עמד בדרישות החוק לקבלת רישיון, קרי אישור תחנת מוצא ויעד ומקום חניה בסמוך לאחת התחנות, וכי ההחלטה על מתן הרישיון הושפעה משיקולים זרים הקשורים לקשריו של המשיב עם בכירים במשרד התחבורה. עוד טענה העותרת כי יש לשלול את הרישיון משום שהמשיבה מס' 2 לא גילתה כי היא נמצאת בשליטתה של חברה אחרת, אגד, שכבר החזיקה במונופול על שירותי התחבורה הציבורית בפתח תקווה, דבר היוצר ניגוד עניינים ופוגע בתחרות. בית המשפט דחה את טענותיהם המקדמיות של המשיבים בדבר שיהוי וחוסר מעמד, וקבע כי העתירה התמקדה בהחלטה לחדש את הרישיון בשנת 2007, שהוגשה מיד. עם זאת, קיבלה השופטת את טענת המשיבים כי העותרת לא יכלה להפעיל במקביל את קווי ה-SKU כקבלן משנה עבור המשיבה מס' 2 ולערער על חוקיות הרישיון, ככל שהדבר נוגע למתן הרישיון לראשונה בשנת 2006. בית המשפט מצא כי המשיבה מס' 2 אכן לא עמדה בדרישות לקבלת רישיון בשנת 2007, שכן אישור תחנות היציאה והיעד לא אושר כדין. השופטת ציינה כי בעוד שהמפקחת על התעבורה יכלה לתת הסכמה בעל פה, אין כל ראיה לכך, והיעדר חתימתה על הפרוטוקול הרלוונטי אינו יכול להיחשב טכני. לפיכך, הרישיון שניתן למשיבה מס' 2 בשנת 2007 היה בלתי חוקי. באשר לטענת העותרת כי המשיבה מס' 2 נמנעה מלגלות את שליטתה של אגד בה, מצא בית המשפט כי המשיבה לא הייתה מודעת לעובדה זו בעת מתן הרישיון בשנת 2006 וכי המשיבה מס' 2 לא עמדה בחובתה להודיע למשרד על שינוי השליטה טרם חידוש הרישיון בשנת 2007. השופטת הסכימה כי סוגיית התחרות אינה מוגבלת למספר הרישיונות המוחזקים בידי גוף אחד, כפי שנטען על ידי המשיב, וכי על המשיבה לשקול מחדש את חידוש הרישיון על יסוד מחדל זה ואת הפגיעה הפוטנציאלית בתחרות. השופט דחה את טענות העותר בנוגע לפרסום מק"ט 5105 וטענות לשחיתות, וקבע כי הן אינן מתאימות לבירור בעתירה מנהלית זו. גם טענת העותרת בדבר הסכם כביכול האוסר על אגד להפעיל שירותי תחבורה ציבורית שאינם אוטובוסים נדחתה מחוסר ראיות. לסיכום, הורה בית המשפט למשיבה לשקול לבטל את הרישיון משנת 2007 שניתן למשיבה מס' 2, ואם יבוטל, לבטל גם את האישור להעברת הרישיון למשיבה מס' 5, שרכשה אותו מהמשיבה מס' 2. העתירה התקבלה באופן חלקי, וכל אחד מהמשיבים חויב לשלם מחצית מהוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין.