תמ"ש 8498-12-17

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בין אב לבנו וכלתו. התובע, שהוא האב, טוען כי נתן הלוואות לנתבעים, אותן הם לא פרעו במלואם. הנתבעים טוענים כי הכסף ניתן במתנה. בית המשפט מצדד בתובע וקובע כי הכסף אכן ניתן כהלוואה. החזקה כי כסף שניתן בין בני משפחה קרובים הוא מתנה אינה חלה במקרה זה, שכן מערכת היחסים בין התובע לנתבעים היא בעלת אופי מיוחד כאשר התובע נהג לתמוך כלכלית בנתבעים לאורך כל נישואיהם. התובע הצליח להוכיח, באמצעות ראיות ועדויות, כי הכספים שהועברו לנתבעים נועדו לשמש הלוואה לרכישת בית, שיפוץ ופירעון המשכנתא, והנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי מדובר במתנה. גרסת התובע לאירועים נמצאה עקבית ואמינה, בעוד שגרסאות הנתבעים מכילות סתירות וחוסר עקביות. גם המסמכים שהציגו הנתבעים לתמיכה בטענתם נמצאו בלתי מהימנים וערוכים. לפיכך, בית המשפט מקבל את תביעת התובעת ומורה לנתבעים לפרוע את יתרת סכום ההלוואה, המחושב כ-2,019,250 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריביות ממועד התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעים נדרשים גם לשאת בהוצאות המשפט של התובע, בסך 80,000 ₪.