ע"א 3991/06

תקציר

הערעור הוא על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי הנוגעות לתביעת המערערים לגבי 10 סוויטות במלון פנינת ירושלים. ההחלטה הראשונה דחתה את בקשת המערערים לדחות על הסף את בקשת הבנק להצהיר כי התביעות אינן מוחרגות מהשעבוד הרשום לטובת הבנק. ההחלטה השנייה קיבלה את בקשת הבנק לגופה. הרקע כולל משכנתא שנרשמה לטובת הבנק בשנת 1992, הצעות רכש שהגישו המערערים לחברת הבנייה המלונאית בשנת 1995 וצו פירוק שהוצא נגד החברה בשנת 2000. המערערים טענו כי התקשרו בהסכמי רכישה ושילמו את מלוא התמורה בגין הסוויטות, ולכן ביקשו מהמפרק לכבד את הסכמי המכר. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נערכו חוזים והתמורה לא שולמה. עוד נקבע כי ניתן להכריע בסוגיה באמצעות בקשה למתן הוראות (הליך מהיר ויעיל), וכי יש לקבל את בקשת הבנק בכפוף להזמנה של סכום מסוים מתמורת מכירת המלון. המערערים טענו כי בקשת ההוראה אינה ההליך הראוי, וכי נשללה מהם זכותם להתגונן ולהעיד, בין יתר הטעויות הפרוצדורליות. הם ערערו גם על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בדבר היעדר חוזים ותמורה שלא שולמה, וביקשו להציג ראיות נוספות בערעור. המשיבים טענו כי המערערים מנועים מלטעון את טענותיהם, לאחר שעמדו בעבר על כך שהסוגיה תוכרע באמצעות בקשה למתן הוראות. עוד הראו כי ממצאי בית המשפט התבססו על ראיות עובדתיות, ודרשו הוצאות גבוהות. שופט בית המשפט העליון מציע לדחות את הערעור, שכן התנהלותם של המערערים פרוצדורלית ועניינית אינה מאפשרת לקבל את גרסאתם. התביעה הייתה מצומצמת יחסית בהיקפה, ולבית המשפט המחוזי היה שיקול דעת להחליט על ההליך המתאים. המערערים לא הציגו תשתית עובדתית המצדיקה העברה להליכים רגילים, וקשה לקבל את טענותיהם הפרוצדורליות נוכח התנהלותם הקודמת. לגופו של עניין, קביעותיו העובדתיות של בית המשפט מבוססות היטב ואין להתערב בהן. גם הבקשה להצגת ראיות נוספות נדחית, שכן היא אינה עומדת במבחנים להגשת ראיות בשלב הערעור: המערערים לא הראו כי לא ניתן היה להציג את הראיה קודם לכן, ואין בה כדי לתרום לבירור המחלוקת – מה גם שהיא מציגה גרסה חדשה של האירועים. לבסוף, אין סיבה להתערב בהוצאות שנפסקו. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.