עת"מ 11872-03-15

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת הערר לאשר בקשה להיתר בנייה שהגיש יזם לפי תמ"א 38, שמטרתה חיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה, באמצעות הוספת קומות ויחידות דיור לבניין בית משותף קיים. הוועדה המקומית אישרה רק חלק מהבקשה, והגבילה אותה לחיזוק המבנה ולהוספת ממ"דים, משיקולים תכנוניים. העותרים, דיירי מבנים סמוכים בעלי זכויות בנכס נשוא הבקשה, התנגדו לבקשה המלאה. בית המשפט קיבל את העתירה, ביטל את החלטת ועדת הערר והחזיר על כנו את החלטת הוועדה המקומית, בכפוף לסייגים מסוימים. הנימוק המרכזי להחלטת ועדת הערר – ששלילת התמריצים המבוקשים תחרוץ את גורלו של פרויקט החיזוק – לא איזן כראוי בין השיקולים הרלוונטיים. ההחלטה לא קידמה באופן סביר את המטרה החקיקתית של תמ"א 38. בנוסף, ועדת הערר שגתה בפרשנות חוק חיזוק דירה בנוגע לזכויות של בעל נכס שכן (שקד). יתר על כן, ההחלטה על הסדרי החניה הייתה בלתי סבירה שכן היא לא התבססה על מידע עובדתי רלוונטי. טענת המשיבים כי קבלת העתירה תסכל את טובתם נדחתה, שכן אין להם זכויות קנויות לתמריצים. גם נכונותם של העותרים לשאת בעלויות החיזוק הפכה את שאלת התמריץ ללא רלוונטית. בית המשפט הורה לעותרים להשלים את עבודות החיזוק בתוך 30 חודשים, ואם לא כן הוועדה המקומית תדון מחדש בבקשה. ועדת הערר חויבה לשלם את שכר טרחתו של העותר מס' 3, ואילו המשיבים חויבו לשלם את שכר טרחת הוועדה המקומית ביחד ולחוד.