ת"א 46357-10-21

תקציר

בפסק דין זה, צעיר שעבר תאונת עבודה בגיל 16 ומחץ את ידו במכונת ניילון, זכה לפיצוי כספי על ידי בית המשפט. שלושת הנתבעים – חברת כוח האדם שהעסיקה את התובע, החברה שהחזיקה במפעל והמבטחת המשותפת שלהם – הודו בחבותם, אך חלקו על היקפה. נקודות המחלוקת העיקריות היו גובה הפיצויים וכל ניכוי תיאורטי. השופטת נעתרה לדרישת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף, לרבות נכות רפואית, הפסדי השתכרות ועזרה והוצאות, שהסתכמו בכ-210,000 ₪. הפסדי שכר בעבר נקבעו על 10,000 שקל, ואילו הפסדי שכר עתידיים, כולל הפרשות סוציאליות, הסתכמו ב-883 אלף שקל. כמו כן פסקה השופטת סכום גלובלי של 40 אלף שקל עבור עזרה והוצאות. סך הפיצויים, לאחר ניכוי אשמת התרומה של התובע ותקבולי המוסד לביטוח לאומי בפועל, נקבע על 1,029,000 ₪. סכום זה הופחת עוד יותר ל-846,000 ₪ לאחר ניכויים, אותם חויבו הנתבעים לשלם לתובע בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 198,000 ₪ והוצאות נוספות. השופטת דחתה את בקשת הנתבעים לניכוי רעיוני, וקבעה כי התובע פעל בסבירות ובתום לב במימוש זכויותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 60 יום בבית המשפט המחוזי.