ת"פ 29595-04-22

תקציר

הנאשם, שכבר לא היה קטין בעת מתן גזר הדין, הואשם בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים שבה נהרג חברו. בית המשפט, שדבק בעיקרון לפיו אנשים המבצעים פשעים כקטינים נידונים כקטינים, היה צריך להחליט אם להרשיע או לנקוט באמצעים שיקומיים. השופט דן בהרחבה בהשלכות של הרשעתו של הנאשם, בהתחשב בחומרת העבירה, בנסיבות חייו, בסיכויי השיקום שלו ובאינטרס הציבורי. השופט הכיר בחרטה של הנאשם, בעיבוד העבירה ובהיעדר רישום פלילי כגורמים חיוביים. עם זאת, השופט נטה להרשעה בשל חומרת העבירה, רמת הרשלנות הכרוכה בכך והתוצאה הטרגית. השופט הדגיש כי קטינים אינם חסינים מהרשעה וכי במקרה זה האינטרס הציבורי בהרשעה גובר על אינטרס הפרט. בעקבות זאת החליט בית המשפט להרשיע את הנאשם לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער, והורה על עבודות שירות, פסילה ממושכת של רישיון הנהיגה, תקופת מבחן ופיצוי למשפחת הקורבן. השופט הפנה את התיק לממונה על העבודות הציבוריות לקבלת המלצות נוספות לגזר הדין. הדיון נדחה לינואר 2023 לצורך כך.