ת"א 30877-05-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מבנה בכפר פקיעין המשותף לדירותיהם של התובע והנתבע מס' 2, שהן חלק ממבנה משותף. הטענה העיקרית נוגעת לחלון ופתחים נוספים בקיר המשותף המפריד בין הדירות, כאשר התובעת מבקשת להשאירן פתוחות בעוד הנתבעים שואפים לסגור אותן. מסקנת בית המשפט היא, ראשית, כי הבניין הוא בית משותף לפי חוק המקרקעין, כלומר הדירות חולקות רכוש משותף. שנית, הראיות מצביעות על כך שחלון הריב לא היה בשימוש עד שנת 2002 וכל שימוש לאחר מכן לא היה מורשה. בנוסף, התובעת או נציגיה פרצו לאחרונה שני פתחים בקיר המשותף ללא הסכמת הנתבעים. שלישית, גם אם השימוש שעשה התובע בפתחים היה היסטורי, עדיין היה נחשב בלתי סביר, פולש לפרטיות הנתבעים ונעדר הדדיות – ובכך יכולים הנתבעים לחזור בהם מהסכמתם. לחילופין, בית המשפט קובע כי הגג שמעל דירתו של הנתבע מס' 2 היה קיים כבר בעת שרכש את הנכס בשנות השבעים ולא הותקן באופן זמני כנטען על ידי התובע. לפיכך, בקשת התובעת לפירוק הגג נדחית, שכן מדובר בשימוש סביר ברכוש המשותף. אשר על כן, בית המשפט דוחה את עיקרי טענותיה של התובעת ומקבל את תביעת הנתבעים שכנגד, ומאפשר לנתבעת מס' 2 לאטום את הפתחים בקיר המשותף. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי על הצדדים להקפיד על הוראות חוק המקרקעין החל על בתים משותפים ולהימנע ממתן צו מניעה כללי בעניין הרכוש המשותף. לבסוף, נדרש התובע לשאת בהוצאות ההליך, בסך 10,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין, שישולמו בתוך 30 יום.