ת"א 15422/01

תקציר

התובעת, חברה הרשומה בירדן ובישראל, הגישה תביעה נגד הנתבע בגין הוצאתו מנכס מקרקעין בשייח ג'ראח בירושלים. התובע טען כי הוא הבעלים או הבעלים של הקרקע וכי הנתבע פלש לנכס באוקטובר 1997 והפך חורבה לבית. מנגד, טען הנאשם כי המבנה היה בבעלות משפחתו במשך שנים, כולל סבו ואביו, וכי הוא שילם מיסים והשביח את הקרקע. הוא גם חלק על אישיותו המשפטית של התובע ועל זכות החזקה. במהלך המשפט הציגו שני הצדדים עדים וראיות לתמיכה בטענותיהם. השופט בחן את העובדות ובחן את חומר הראיות, ומצא כי גרסת התובע אמינה יותר. לדברי השופט, התובע החזיק בקרקע לפני פלישת הנתבע בשנת 1997, והנתבע לא הביא ראיות להחזקתו המתמשכת. בנוסף, ציינה השופטת כי ריבוי טענותיו וגרסאותיו של הנתבע ביחס לזכותו להחזיק בנכס לוקה בחוסר אמינות. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובעת, קיבל את תביעתה והורה על הוצאת הנתבע מהנכס. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.