ע"א 4003/07

תקציר

ערעורו של המערער הצליח לערער על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר אישר את טענת המשיב בדבר הלוואה שנויה במחלוקת המובטחת בשיקים. המערער טען כי כבר פרע את ההלוואה המקורית והתנגד לטענות בדבר מועדי הפירעון של השיקים שמילא המשיב. בית משפט קמא נתן תחילה תוקף לטענת המשיב כי ההלוואה ניתנה באופן פרטי ללא ריבית, על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא חוזה הלוואה מפורט בכתב כנדרש בחוק. עם זאת, המערערת טענה כי השיקים היו בטוחה להלוואה בחברה, ולא הלוואה אישית מהמשיב. בנוסף, היעדר הסכם הלוואה כתוב הפר את חוק הלוואות חוץ בנקאיות, המחייב מסמך כתוב להלוואות שלא במסגרת הבנקאות המקובלת ונועד להגן על הלווים מפני פרקטיקות הלוואות חוץ בנקאיות טורפניות. שופטי הערעור מצאו כי מאחר שלא היה חוזה הלוואה כתוב או הוכחות מפורטות של תנאי ההלוואה, התיר בית משפט קמא השבת סכום ההלוואה באופן פסול, בהתבסס אך ורק על הסכמות בעל פה וראיות חלקיות. שופטי הערעור הדגישו את המשמעות של נקיטת הליכים משפטיים קפדניים, לרבות יצירת חוזה הלוואה בכתב ומתן מידע מקיף כמתחייב מסעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות. לפיכך, הם הגיעו למסקנה כי יש לדחות את תביעת המשיב בשל אי עמידה בדרישות אלה, והורו על ביטול כל התשלומים ששילם המערער על פי פסק הדין הראשוני, לצד כיסוי הוצאותיו המשפטיות.