עע"מ 1122/22

תקציר

פסק הדין מפרט את דחיית הערעור על חישוב מחירי המגרשים על פי הסכם השבה בין הצדדים, תוך שימת דגש על היצמדות ללשון ההסכם. הנושא המרכזי היה פרשנותו של סעיף חוזי הקובע כי המחיר יתבסס על מחיר השוק הממוצע המשוקלל לאחר שנמכרו 40% מהמגרשים הרלוונטיים. למרות טענות בדבר ההגינות וההיגיון הכלכלי של תמחור מגרשים מתחת לערכם הריאלי, אישר בית המשפט פרשנות מחמירה של תנאי החוזה, תוך הדגשת חשיבות בהירות השפה ועקרון כיבוד כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם. יתר על כן, פסק הדין הדגיש כי חוזים, במיוחד אלה המנוסחים על ידי גורמים מקצועיים, מחייבים מטבעם עמידה בתנאיהם הברורים והחד-משמעיים. בית המשפט דחה גם טענות נוספות של רשות מקרקעי ישראל, כגון טענות סביב חוקיות ההסכם וסוגיות פרוצדורליות, בהינתן שכבר התקבל אישור השרים הכספיים. חשוב לציין כי פסק הדין התיר לרשות מקרקעי ישראל לערוך שמאות לבחינת התאמות אפשריות הקשורות למאפיינים התכנוניים או הפיזיים של המגרשים, מבלי לשנות את שיטת קביעת המחיר שנקבעה. בסופו של דבר חויבה רשות מקרקעי ישראל לקבוע את מחירי המגרשים על פי הממוצע הנקוב, בתוספת עלות של 10,000 שקל להוצאות. ככלל, ההחלטה מאשרת מחדש עקרונות משפטיים הנותנים עדיפות לוודאות חוזית ולהגינות, תוך הכרה באיזון הדק בין דיני החוזים לבין שיקולים מנהליים ציבוריים.