בג"צ 194/84

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי שבעה עותרים בהם מוניות השחר נתניה בע"מ ושישה בעלי מוניות, מבקשת לערער על החלטת המשיב לגבות מהם מס ערך מוסף לשנים 1977 עד 1979. העותרים טוענים כי החברה, מוניות שחר נתניה בע"מ, לא הייתה קיימת בתקופה הרלוונטית וכי אין להטיל על בעלי המוניות אחריות בגין כל חוב מס המיוחס לשותפות בשם "מוניות השחר". המשיב, אגף מס ערך מוסף במשרד האוצר הבהיר כי לא ינקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד החברה, אך טוען כי בעלי המוניות מחויבים בתשלום המס כשותפים בשותפות לא רשומה. בית המשפט, בראשות השופטת שטרסברג-כהן, מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותרים לא מיצו סעדים משפטיים אחרים העומדים לרשותם. לגופו של עניין, אם תחנת המוניות, "מוניות השחר", אכן הייתה שותפות בלתי רשומה, יכלו העותרים לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף. יתר על כן, גם אם תחנת המוניות לא הייתה ישות משפטית, לבעלי המוניות, כפרטים, הייתה זכות להתנגד ולערער על ההחלטה. בית המשפט מדגיש כי יש לפרש את המונח "צד מקופח" בסעיף 83(א) לחוק מס ערך מוסף באופן רחב כך שיכלול גם את בעלי המוניות. מאחר שהעותרים לא פנו לאפיקי התנגדות וערעור אלה, מוצא בית המשפט כי אין צורך להיכנס לשאלה המורכבת האם תחנת המוניות היוותה שותפות או ישות משפטית. עוד מציין בית המשפט כי העותרים יכולים לערער על חיוב המס בדרכים חלופיות, כגון פנייה לראש לשכת ההוצאה לפועל או הפעלת סעיף 80(א) לחוק ההוצאה לפועל. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הוא אינו פוסק באשר ליעילותן של שיטות אלה. לאור אי מיצוי הסעדים המשפטיים על ידי העותרים, מחליט בית המשפט לדחות את העתירה ולהסיר את צו הביניים. בנוסף, חויבו העותרים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות בסך 500,000 ש"ח, לרבות מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. השופטת שטרסברג-כהן, השופטת א' ברק והשופט י' וייס מסכימים פה אחד עם פסק הדין.