עב"ל 21762-12-22

תקציר

המערערים טענו כי יש להכיר בתאונת הדרכים שלהם כתאונת עבודה, אך המוסד לביטוח הציג ראיות ראשוניות המצביעות על כך שהתאונה נגרמה על ידי המערערים עצמם. הראיות הראו כי המערער היה שיכור הרבה מעבר לגבול החוקי וכי התאונה נגרמה ככל הנראה כתוצאה מאובדן שליטה של המערער. משכך, נטל ההוכחה עבר למערערת, שלא הביאה ראיות מספיקות לסתור את טענות המכון. עדותם לא זכתה לאמון, וטענותיהם כי הראיות אינן מספיקות משום שלא נבדקו במשטרה נדחו, שכן לא מדובר בתיק פלילי. בית המשפט הכיר בכך שיש לבחון כל מקרה לגופו, וכי מקרה זה שונה מאחרים בשל צריכת האלכוהול המוגזמת של המערער והתאונה שנגרמה בעקבותיה. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי המכון הסכים להתייחס למועד התביעה הראשונית כמועד תביעה עתידית פוטנציאלית לפיצויי תאונות.