רע"א 46342-05-23
פסק-דין מחוזי ירושלים
תקציר
עניינו נסוב סביב שיק שנתן המבקש למשיב כבטוחה להלוואה לצד שלישי. מועד פירעון השיק לא נקבע ומועד פירעון ההלוואה היה חודש לאחר הנפקת השיק באפריל 2011. ניסיונו של המשיב לפדות את השיק בשנת 2020, לאחר תשע שנים, הניע את המבקש לטעון כי התביעה התיישנה. לטענת המבקש, התביעה לפירעון השיק הפכה חסרת תוקף עוד בטרם ניסה המשיב לפדות אותה, והשיהוי של המשיב בהגשת הבקשה לביצוע לא היה תקף. בית המשפט בחן את המקרה לפי סעיף 96(א) לפקודת השטרות, הקובע כי תביעות על שיקים מתיישנות לאחר שבע שנים, וסעיף 19, המתיר למחזיק שיק חסר פרטים חיוניים להשלמם כראות עיניו, ובלבד שהדבר נעשה באופן סביר ומדויק על פי הרשאה. על המבקש, כיוצר שטר המכר, מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי הוספת מועד הפירעון על ידי המשיב לא עלתה בקנה אחד עם האישור שניתן. בית המשפט קבע כי על המשיב להביא ראיות לכך שהשלמת מועד השיק לאחר תשע שנים נעשתה באופן סביר ובדיוק כפי שאושר. החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתהפכת אפוא, והמשיב יישא בהוצאות המבקש, החזרת הבטוחה וביטול חובת התשלום של המבקש עם הצגת ראיות. המקרה יישקל מחדש בהתאם לממצאים.
חקיקה מקושרת
רע"א 46342-05-23 שמואל שרף נ' ישראל אריה וורם, מחוזי (20.7.2023)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.