בש"פ 5221/19

תקציר

הכרעת הדין דנה בעקרונות ובשיקולים המשפטיים סביב מעצרו של נאשם המעורב בעבירות סמים לפי חוק סדר הדין הפלילי. הוא מדגיש כי עבירות כאלה נחשבות מסוכנות, מה שמוביל לכלל מעצר כללי עד לסיום ההליכים המשפטיים. חריגים, כגון פיקוח אלקטרוני או מעצר חלופי, חייבים להיות מוצדקים על ידי עובדות חדשות משמעותיות או שינויי נסיבות, שהמערער לא הצליח להוכיח. על אף הגדרתו כ"שליח", שאינה מהווה שינוי מהותי בראיות, התנהלותו של המערער וחומרת האישומים לא הצדיקו שינוי במעמדו במעצר. חלוף הזמן ממועד המעצר לא היטיב עם השחרור, שכן מעשיו של המערער, לרבות עיכוב הליכים באמצעות בקשות שונות, תרמו להמשך המעצר. בית המשפט הדגיש את שלום הציבור ואת חומרת העבירות תוך ציון דיוני הוכחות מתמשכים. משכך, נדחתה העתירה לדיון חוזר בשחרור, ובקשת המדינה להאריך את מעצרו ב-90 יום נענתה, תוך איזון בין חירותו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי.