ת"פ 40172-06-21

תקציר

האירוע החל כאשר שני שוטרים הבחינו בהתנהגותו החשודה של המנוח סמוך לעמדת משטרה ורדפו אחריו לאחר שסירב להיענות להוראתם לעצור. השוטרים דיווחו במכשיר הקשר כי זיהו מחבל, והנאשם, שעלה לאחרונה למשמרת, שמע את הדיווח והצטרף למרדף. השוטרים לא ראו את המנוח, והנאשם, שהיה הראשון להיכנס למתחם ממנו נמלט המנוח, ירה בו בפלג גופו התחתון. המנוח נפל ארצה, והנאשם צעק עליו שלא יזוז. עם זאת, המנוח ביצע תנועה מהירה כלפי מעלה בפלג גופו העליון ובידו הימנית, אשר הנאשם, אשר היה משוכנע כי הוא עומד מול מחבל, פירש כניסיון לשלוף נשק, ולכן ירה שוב לעבר פלג גופו העליון של המנוח. הנאשם הואשם בהמתה בקלות דעת. בית המשפט מצא כי היסוד העובדתי של העבירה הוכח מעבר לספק סביר, שכן הראיות הראו כי מעשיו של הנאשם גרמו למותו של המנוח. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם, וקבע כי טעה בכנות לגבי מצב העניינים, שכן הוא סבר באמת ובתמים כי המנוח היווה איום מוחשי. בית המשפט קבע כי טעותו של הנאשם הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות, וכי מעשיו נופלים בגדר שיקול דעתו האפשרי של לוחם. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנאשם לא חרג מגבולות ההגנה העצמית, שכן מעשיו היו נחוצים כדי להדוף את התקיפה הנתפסת והיו פרופורציונליים לסכנה שלדעתו נשקפת מהמנוח. בית המשפט דחה גם את טענותיו המקדמיות של הנאשם לביטול כתב האישום על יסוד הגנת צדק וחוסר תקינות, וקבע כי החלטת התביעה להעמיד לדין את הנאשם נתונה לשיקול דעתה.