ת"א 1859-02-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש רון וייס, מייסד ובעל 35% מחברת א.א. שאול סיגמא בע"מ, נגד עמיתו המייסד שי טבינה, שהחזיק ב-65% ממניות החברה, אחותו של שי, מיכל טבינה, ששימשה כמזכירה ומנהלת חשבונות, והחברה עצמה. התובע טען כי הנתבעים הפרו את חובת הנאמנות ותום הלב שלהם, רוקנו את החברה מנכסיה והותירו אותו ללא תמורה על השקעתו או רווחיו מהחברה. הוא דרש פיצוי בסך 2,625,738 שקל, ואילו הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, בטענה כי התובע ניצל לרעה את ההליך המשפטי, עיכב את התביעה ואין לו מעמד משפטי לתבוע, שכן הנזק נגרם לחברה ולא לו ישירות. כמו כן, הם תבעו פיצויים בסך 636,037 שקל, שלטענתם גרם התובע לחברה באמצעות ניהולו הרשלני, ובגין לשון הרע. בית המשפט מצא כי הנתבעים אמנם הפרו את הוראות החתימה בהסכם המייסדים בכך שהנפיקו שיקים ללא חתימת התובע, אך התובעת הסכימה לכך במשתמע בכך ששתקה ולא נקטה כל פעולה. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעים גזלו את כספי החברה או הפרו את חובת האמונים המוטלת עליהם. נהפוך הוא, המומחה שמונה על ידי בית המשפט הגיע למסקנה כי לנתבעת יתרה של 116,039 ₪ בחברה, ואילו לתובע יתרה של 106,291 ₪. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב או עושקו אותו כבעל מניות מיעוט. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.