עת"מ 1475/07

תקציר

המחלוקת היא על סמכותו של מוסד תכנון מקומי לשלול היתר בנייה על קרקע בבעלות שני צדדים שווי זכויות, כאשר אחד הבעלים מתנגד לבנייה. העותרת, בני אליעזר, היא בעלת מחצית מזכויות החכירה בקרקע המדוברת, ומבקשת להרוס חלק מהמבנה הקיים ולבנות בו בניין מגורים בן חמש קומות. המשיבה, לאה פלינקר, היא הבעלים של המחצית השנייה ומעוניינת להשאיר את המבנה הנוכחי, בניגוד לתוכניות הבנייה של אליעזר. ועדת התכנון המקומית סירבה לאשר זאת, ושני הצדדים ערערו. ועדת הערר קבעה כי ניתן להמשיך בבנייה למרות התנגדותו של פלינקר, מה שהוביל את הוועדה המקומית ואת פלינקר לעתור לערכאה גבוהה יותר. המדינה, גם היא בתגובה, צידדה בוועדה המקומית. בית המשפט פוסק לטובת בני אליעזר, ומגיע למסקנה כי לוועדה המקומית לא הייתה סיבה לסרב להיתר. החלטת ועדת הערר כי הבנייה תוכל להתקדם למרות התנגדותה של פלינקר עומדת בעינה, שכן זכויותיה הקנייניות אינן שנויות במחלוקת, ומוסדות התכנון אינם יכולים להתערב במקרים כאלה. יתר על כן, בית המשפט מסכים עם חישוב זכויות הבנייה של אליעזר, הנגזרות מכל שטח החלקה ולא רק ממחציתן, ומציין כי החלטת ועדת הערר בעניין זה הייתה שגויה. לפיכך, עתירת הוועדה המקומית נדחית, ועתירת בני אליעזר מתקבלת. הוועדה המקומית ופלינקר חויבו לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של אליעזר, ואילו המדינה אחראית גם לחלק מהוצאותיו ושכר טרחתו של אליעזר.