בש"א 2697/07

תקציר

השופט, יעקב שפר, שקל היטב את הבקשה והחליט להיעתר לה. הבקשה מתייחסת לתביעה לתמיכה כספית שלא שולמה למשיב. פסק דינו של השופט שפסל מתבסס על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, הוא מדגיש את הצורך בזהירות יתרה לפני דחיית תביעה על הסף ומסביר כי יש לעשות זאת רק כאשר אין אפשרות שהטענה תתקבל לאחר שמיעת הראיות. עם זאת, במקרה זה הוא מוצא כי אכן אין בסיס תקף לטענה. השופט מפנה לפסק דין קודם, שערי שמעון נ' מדינת ישראל, הקובעת כי הקצאות תקציביות אינן מקנות למקבלי הכספים זכות מוחלטת לקבל את הכספים וכי הממשלה אינה מחויבת להוציא את הסכומים הקבועים בחוק התקציב השנתי. יתר על כן, גם טענת היחסים הלא-חוזיים נדחית, שכן היא חסרת שחר, ופסקי דין קודמים דחו את הטענה כי תקצוב יוצר יחסים חוזיים. בנוסף, השופטת מסכימה עם טענת המדינה בעניין השיהוי, ומוצאת שיהוי בתביעת המשיב. חוק התקציב הוא חוק שנתי, וחלוף שש שנות תקציב הופך את דרישת התשלומים הרטרואקטיביים מהמדינה על פעולות העבר לבלתי צודקת. השופט מכיר גם באתגרים הראייתיים ובפגיעה ביכולתה של המדינה להגן על התביעה בשל השיהוי הממושך. לבסוף, נדרש המשיב לפצות את המבקש בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 3,000 ₪. ההחלטה מועברת לבאי כוחם של הצדדים, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 27.1.2008.