על"ע 6398/06

תקציר

פסק הדין בערעור נדחה משום שהמערער לא הציג טענות משכנעות כלשהן המצדיקות התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהיה מנומק היטב ומבוסס על שיקולים זהירים של הראיות וטענות המערער. רוב הטענות הללו היו חזרה על אלה שהוצגו ונדונו בעבר בבית המשפט המחוזי. עניינו של ערעורו של המערער היה בעיקרו בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר אומצו על ידי בית הדין הארצי, והתייחסו לאירועים הסובבים את ביצוע צו המעצר, אי עמידתו של המערער בהחלטות בית המשפט וקבלת פניות מהמתלונן. ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאות הנמוכות, מה גם שהן התבססו על עדויות עדים שנשמעו במהלך המשפט. גם הטענות המקדמיות לפסילתם של שניים מחברי הרכב בית המשפט המחוזי נדחו, שכן הן לא הועלו בתחילת הדיון או חסרות שחר. כך גם לגבי טענותיו הפרוצדורליות האחרות של המערער בדבר אי דחיית מועד הדיון וסירובו לאפשר לו להעיד. גם במישור המהותי, גם טענות המערער לא היו משכנעות. מוקד התובענה לא היה בקיומו של חוב מזונות אלא בהתנהגותו המפריעה של המערערת במהלך הליכי ההוצאה לפועל. טענותיו בדבר התקף לב וניסיונותיו להיענות להחלטת ראש לשכת ההוצאה לפועל נדחו, שכן לא היו אמינות וסתרו עדויות אחרות. עוד קיבל בית המשפט כי המערער קיבל את פניות המתלונן, שנשלחו לכתובתו הידועה, והימנעותו מלהשיב עליהן אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. עונש ההשעיה של ארבע שנים נחשב ראוי ומוצדק, בהתחשב בחומרת מעשיו של המערער ובהשפעתם הפוטנציאלית על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. השופט א' רובינשטיין והשופט א' פוגלמן הסכימו עם פסק הדין והערעור נדחה.