עמ"ת 23080-06-13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא ביחס לערעור על החלטה קודמת בדבר תנאי שחרורם של שני מערערים המואשמים במספר עבירות, בהן נהיגה בחוסר זהירות, תקיפה והיזק לרכוש. ההחלטה המקורית, שניתנה על ידי בית משפט השלום בירושלים, הורתה להשאיר את המערערים במעצר בית מלא עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. המערערים ביקשו עיון חוזר בהחלטה זו, בטענה כי תנאי שחרורם מחמירים מדי. עם זאת, השופט כרמי מאסק קבע כי החלטת בית משפט השלום צריכה לעמוד. בכתב האישום נגד המערערים נטען כי הם היו מעורבים באירוע בו תקפו חוקר פרטי שניסה להגיש מסמכי בית משפט מטעמו של אדם בשם משה זיסרמן, שהוא גיסתם של המערערים. המערערים סירבו לכאורה לקבל את המסמכים והמשיכו לעקוב אחר החוקר, ולבסוף התנגשו ברכבו ותקפו אותו פיזית. המשיב (ככל הנראה המדינה או בא כוחה) ביקש להאריך את מעצרם של המערערים עד תום המשפט, בנימוק של סכנה שהם מהווים לחברה. בית משפט השלום הסכים עם המשיב, בהתחשב בעברו הפלילי של המערערים ובאופי האלים של העבירות. פסק דינו של מאסק אישר מחדש את ממצאי בית משפט השלום, וקבע כי מסוכנותם של המערערים וחומרת האלימות שהפעילו לא הוקלו במידה מספקת בנסיבות האירוע או בחלוף הזמן שחלף מאז ההחלטה הראשונית. מאסק הדגיש את אופיו האלים של הפשע, שכלל התנגשות מתוכננת מראש במכונית ותקיפה פיזית שבאה בעקבותיה, וציין כי המערערים לא הציגו חלופה משכנעת למעצר בית. יתר על כן, מאסק הכיר ב"טקטיקת הסלמי" בה נקטו המערערים, שכללה בקשות חוזרות ונשנות להקלה הדרגתית בתנאי שחרורם, והזהיר כי אין לעודד אסטרטגיות כאלה. לסיכום, השופט מאסק אישר את החלטתו המקורית של בית משפט השלום בירושלים, דחה את בקשת המערערים לשינוי תנאי השחרור, והורה להשאיר את המערערים במעצר בית מלא. החלטה זו התקבלה על יסוד מסוכנותם הפוטנציאלית של המערערים לחברה, אופיים האלים של פשעיהם והימנעותם מלהציג חלופה משכנעת לתנאי מעצרם הנוכחיים.