ת"א 54340-02-11

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ואת הדינים הרלוונטיים המסדירים את תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין. הסוגיה המרכזית היא קביעת המועד שבו קמה עילת התביעה ומועד גילוי הנזק, שכן היא משפיעה במישרין על תחולת חוק ההתיישנות. בעוד שטענות המבקש מסתמכות על סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין, המתייחס למועד הפסקת המעשה או המחדל הרשלני, טענת המשיב מתבססת על סעיף 89(2), לפיו הנזק התגלה ביום 28.2.99. בית המשפט מכיר בכך שמסקנה מוחלטת בעניין זה אינה ישימה בשלב מקדמי זה. משכך, קובע השופט כי אין לדחות את התביעה על הסף לעניין תקופת ההתיישנות. תחת זאת, התביעה תעבור לשלב לגופו של עניין, שם ייבחנו הבהרות נוספות בנושא וטענות נוספות שהוצגו בבקשה. השופטת מדגישה כי דחיית תביעה ללא הכרעה מהותית היא צעד דרסטי השמור למקרים קיצוניים, ובמקרה זה נדרש דיון עובדתי. באשר לפעולת בית דין, מסכים השופט עם עמדת המבקש, לפיה לפסקי הדין הקודמים אין כל השלכה על התביעה הנוכחית, שכן סוגיית רשלנותו של המבקש מעולם לא נדונה ולא הוכרעה. זאת ועוד, השופט מציין כי הסמכות לדחות תביעה על הסף או על הסף נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקסד"א. יתר הטענות שהציג המבקש מתמקדות ברובן לגופו של עניין ומחייבות בירור עובדתי מקיף, שלא ניתן לערכו בשלב מקדמי זה. לפיכך, השופט מחליט כי לא ניתן לדחות את התביעה גם על סמך טענות אלה. הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך הדין, בסך 5,000 ₪, ייקבעו בהתאם לתוצאות הדיון העיקרי.