רע"א 2006/22

תקציר

המבקש, הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הגיש עתירה מספר פעמים להעלאת דרגת הנכות, שנקבעה תחילה ל-20% ולאחר מכן הועלה ל-30% על ידי ועדות רפואיות. בתי המשפט דחו את ערעוריהם והסכימו עם הערכות הוועדות. לאחר מכן פנה המבקש לבג"ץ בטענה כי הערכאות הנמוכות טעו בקבלת החלטות הוועדות, שלא פירטו די הצורך את חוות הדעת של פסיכיאטרים שונים. שופט בג"ץ דחה את הבקשה והדגיש כי רשות ערעור היא נדירה וניתנת רק כאשר עיקרון רחב יותר מונח על כף המאזניים. השופט הסכים עם הערכות הערכאות הנמוכות יותר, וקבע כי הוועדה הרפואית קיימה כראוי את פסק הדין הקודם וקבעה קביעה מקצועית על סמך בדיקת המבקש והמסמכים הרפואיים. השופט הגיע למסקנה כי טענותיו של המבקש הן ענייניות ולא עילה לערעור נוסף. מאחר שלא הועלו טענות נוספות, הבקשה נדחתה, והחלטות הוועדות נותרו בעינן, תוך שמירה על דרגת הנכות של המבקש בשיעור של 30%.