ה"פ 39970-08-14

תקציר

במרכזה של המחלוקת נסובה עסקת מקרקעין בה מכר המשיב דירה למבקשים. בהסכם המכר היה סעיף הקובע כי הוא מותנה בקבלת היתר בנייה בתוך פרק זמן מסוים, ואם לא, כל אחד מהצדדים יכול לבטל את ההסכם. היתר הבנייה לא הגיע בתוך הזמן הנקוב, ושני הצדדים פירשו את ההסכם אחרת. המבקשים ביקשו לכבד את ההסכם, ואילו המשיב ביקש לבטלו. השאלה המרכזית הייתה האם למשיבה עומדת הזכות לבטל את ההסכם לאחר חלוף המועד האחרון, ועל כך טענו המבקשים כי רק להם עומדת זכות הביטול. השופטת הסכימה עם המבקשים, וציינה כי פרשנותה של המשיבה לחוזה אינה סבירה, שכן היה לה אינטרס למכור את הדירה והיא כבר קיבלה חלק ניכר מהתשלום. יתר על כן, המשיבה הסכימה לעשות מאמצים לקבלת היתר הבניה, דבר שלא הצליחה לעשות בתוך הזמן שנקבע. עוד ציינה השופטת כי נראה כי ביטול ההסכם על ידי המשיבה נעשה בחוסר תום לב, שכן היתר הבנייה ניתן זמן קצר לאחר הביטול. לפיכך קבע בית המשפט כי ביטולו של המשיב אינו חוקי, וההסכם בין הצדדים נותר תקף וניתן לאכיפה. למבקשים נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ואילו המשיב חויב בהוצאות. בנוסף, ניתנה למבקשים רשות לפצל את תביעותיהם, מה שאפשר להם להגיש תביעה כספית נפרדת הקשורה להסכם.