ע"פ 10000/06

תקציר

המערער במקרה זה היה נשוי למתלוננת בין השנים 1988-2002, ונולדו להם שני בנים ובת. המערער הואשם במספר עבירות כלפי אשתו, בהן אינוס בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, שיבוש הליכי משפט והטרדה באמצעות מכשיר תקשורת. האישומים נבעו מהתנהגותו של המערער בעקבות גילוי בגידתה של אשתו והליכי הגירושין שניהל נגדה לאחר מכן. הוא איים להפיץ קלטת שבה היא בוגדת אם לא תסכים לתנאי הגירושין שלו ותענה לדרישותיו השונות. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בכל הסעיפים, למעט שיבוש הליכי משפט, וגזר עליו שתים עשרה שנות מאסר. המערער ערער על גזר הדין, ובפרט על ההרשעה באונס, וביקש להקל בעונש. המשיב תמך מנגד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הראיה העיקרית באישום האונס הייתה עדותה של המתלוננת, שבית המשפט המחוזי מצא אותה אמינה. עם זאת, השופט ש' ג'ובראן, שדן בערעור, מצא כי עדותה של המתלוננת בנוגע למועד האונס אינה עקבית ואינה עולה בקנה אחד עם רישומי הטלפון שהציג המערער. מאחר שההרשעה באונס התבססה במידה רבה על עדותה של המתלוננת, שלא הייתה מוצקה דיה כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר, הציע השופט ג'ובראן לקבל את ערעורו של המערער על סעיף זה ולזכות אותו מאשמת האונס. למרות הזיכוי מאשמת האונס, יתר ההרשעות בסחיטה, הטרדה ופגיעה בפרטיות נותרו בעינן. נוכח חומרת העבירות הציע השופט ג'ובראן עונש מופחת של שבע שנות מאסר, וביטל את המאסר על תנאי המקורי. השופט הדגיש כי על המערער לקחת אחריות על מעשיו בטרם ידבר על התחלה חדשה בחייו. שני השופטים האחרים, א' א' לוי וח' מלצר, הסכימו עם פסק דינו של השופט ג'ובראן.