תמ"ש 25971-01-18

תקציר

התובעים, בני זוג, תבעו את בנם וכלתם לשעבר (הנתבעת) על החזרת כספים שהעניקו להם לצורך רכישת דירה. התובעים תבעו את הכסף כהלוואה אך הנתבע טען כי מדובר במתנה. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נקבע כי הקשר בין התובעים לבנם היה הדוק מאוד, והכסף ניתן במתנה ולא כהלוואה. התובעים לא הביאו כל ראיה לכך שהנתבע ידע שמדובר בהלוואה, ובהתחשב בטיב יחסיהם עם בנם, סביר היה כי הנתבע סבר שמדובר במתנה. עוד מצא בית המשפט כי התנהלות התובעים, במתן כספים ללא כל הסכמה או דיון פורמלי, תומכת בגרסתו של הנתבע לאירועים. יתר על כן, חוסר רצונה של הנתבעת להתחייב להתחייבויות כספיות כלשהן ללא אמצעים לגבות אותן, כמו גם התנהגותו הכלכלית הפזיזה של בעלה לשעבר, גרמו לכך שלא סביר שהיא תסכים להלוואה מבלי שכספי חותניה יסווגו כמתנה. עושרם של התובעים ונכונותם לסייע לילדיהם תמכו אף הם בטענת הנתבע. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את תביעת התובעים והורה להם לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת, אם כי אלה נותרו נמוכות בהתחשב בכך שהיא נהנתה מהמתנה.