ע"ע 300058/98

תקציר

המערערת, אשר הגיעה להסכם פשרה עם המשיב בבית הדין האזורי בבאר שבע בעניין זכויות סוציאליות, ערערה לבית הדין הגבוה לעבודה בשל אי תשלום הסכום המוסכם על ידי המשיב. המערערת טענה כי המשיב הפר את הסכם הפשרה וביקשה לבטלו ולתבוע מחדש את זכויותיו הסוציאליות. המשיב טען, כי היה על המערערת לפעול לאכיפת פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. השופט בהט דחה את טענת המערערת, בקובעו כי לפסק דין פשרה יש היבטים חוזיים ושיפוטיים כאחד, וביטולו מחייב פנייה להוצאה לפועל או תביעה נפרדת. עוד קבע בהט כי אין די בהודעתו החד-צדדית של המערערת על ביטול ההסכם. המערערת ביקשה גם הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שלא שולם, אך השופט בהט קבע כי אלה לא צוינו במפורש בפסק הדין ויש להחיל אותם בנפרד. עם זאת, עוד קבע בהט כי מאחר שהחוב שולם, היה על המשיב להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב בחוק. בסופו של דבר דחה בית הדין הגבוה לעבודה את הערעור, תוך שהוא מסכים עם פסק דינו של השופט בהט ומדגיש את טוהר המידות של פסק הדין. בית המשפט קבע, כי אי תשלום אינו מבטל אוטומטית הסכם פשרה וכי היה על המערערת לפנות לאפיקים פורמליים של ביטול או אכיפה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והערעור נדחה עד לקביעת ההצמדה והריבית.