ע"ע 69/09

תקציר

בפסק הדין נקבע כי תביעתו של המשיב לפנסיה מהמדינה בגין התקופה בה הועסק בעדה האחמדית (1960 עד 1978) אינה תקפה. זאת, משום שאין כל עדות למעמדו כעובד מדינה בתקופה זו, ומהסכם משנת 1978 בדבר העברת בית ספר מהעדה האחמדית למדינה עולה כי לא הייתה כוונה להעניק פנסיה ממלכתית למורים בגין תקופת עבודתם הקודמת. כמו כן, בית המשפט קובע כי המשיב אינו זכאי לכל הארכה בתקופת שירותו לפי חוק הגמלאות, ואף אינו זכאי לכל צירוף תקופות לפי אותו חוק. בית המשפט דן גם בתחולתו של סעיף 91 לחוק הגמלאות, המאפשר להתחשב בתקופת ההעסקה הקודמת אצל מעסיק קודם בעת המעבר לשירות המדינה, אך מגיע למסקנה כי הדבר אינו מחייב ותלוי בתנאים ובכללים מסוימים הקבועים בתקנות שטרם קיימים. מאחר שתקנות אלה לא הותקנו, אין בית המשפט יכול להחיל סעיף זה על עניינו של המשיב. לבסוף, פסק הדין מציין כי המשיב אמנם אינו זכאי לפנסיה מהמדינה בגין תקופה זו, אך המדינה הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים בגין שנות עבודה אלה, ועל כן אין צורך בתביעת המשיב לכך. ערעור המדינה מתקבל אפוא, ופסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי מתבטל. עם זאת, המדינה מחויבת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין העסקתו בעדה האחמדית, תוך קיזוז כל סכום שכבר קיבל.