ע"פ 848/76

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לאירוע שבו המתלונן, שהיה עצור בבית המעצר בירושלים, נפצע קשה בפניו בעת שהיה במעצר. ארבעת המערערים הוחזקו אף הם באותו מרכז אך בתא אחר. הסוגיות המרכזיות היו זיהוי מבצעי הפיגוע ורמת מעורבותם בפיגוע. בית המשפט קבע כי חקירת המשטרה לא ניהלה רישומים נאותים, דבר המטיל ספק בזהותם של המערערים. היא הורתה על ערנות בהרשעת אנשים על סמך הליכי זיהוי מפוקפקים. בנוסף, היא הדגישה את הצורך להגן על עדים באמצעות הטלת עונשים קשים על מי שמטריד אותם. בית המשפט זיכה את המערער ביאזי בשל ספק סביר סביב זהותו כחבלן. לא היו די ראיות כדי לאשר את נוכחותו בזירה ואת מעורבותו בפיגוע. בעניינו של המערער גולדשטיין הרשיע אותו בית המשפט בהטרדת המתלונן לפי סעיף 124א(ה) לפקודת חוק העונשין, שכן נכנס לתאו של המתלונן לצורך כך. עם זאת, גולדשטיין זוכה מהשידול לפציעה החמורה לפי סעיף 238, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח את ידיעתו או תכנון הפיגוע. לגבי המערערים פרץ וממן, לא מצא בית המשפט ראיות מספיקות לידיעתם או לציפייה שלהם לתקיפה. נוכחותם בתא נחשבה מוזרה אך לא בהכרח מעידה על סיוע וסיוע. לפיכך, הם הורשעו רק בעבירה הפחותה של סיוע והטרדת עד לפי סעיף 124א(ה). עונשם הופחת למאסר על תנאי. השופט ח' כהן הדגיש את חומרת הטרדת עדים, וקרא להחמיר את הענישה כדי להגן על עדים. גולדשטיין נידון לשלוש שנות מאסר בגין העבירות שביצע. פסק הדין גם ביטל את הפעלתו של עונש מאסר על תנאי קודם שנגזר על גולדשטיין, שכן כעת הוא הורשע בעבירות ולא בעבירה.