ע"פ 6949/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לתאונת דרכים קטלנית שאירעה בשנת 2005, בה נהרגו שלושה צעירים. המערער נהג ברכב, ושלושת חבריו שישבו במושב האחורי מתו במקום. עיקר המחלוקת נגעה למהירות בה נהג המערער לפני התאונה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בהריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בלתי סבירה ואי החזקת רווח. הוא נידון לשבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנות חובה והשאר על תנאי. המערער ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין. ערכאת הערעור דחתה את הערעור. נמצא כי המערער נהג במהירות מופרזת של 140 קמ"ש, משמעותית מעל המהירות המותרת של 90 קמ"ש. בית המשפט הסתמך על שתי ראיות עיקריות: חוות דעתו של מר סלומון, שניתח סרטון ממצלמת אבטחה של התאונה, ועדותו של עומר לביא, חברו של המערער שישב במושב הקדמי. שניהם הצביעו על כך שהמערער נהג במהירות של כ-140 קמ"ש. בית המשפט קיבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מהירותו של המערער, בשילוב תנאי הדרך הרטובים ואי שמירת מרחק בטוח, גרמו לתאונה. בנוסף, הסכים בית המשפט עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי פנצ'ר ברכבו של המערער, שנמצא לאחר התאונה, לא גרם לרכב לסטות או להסתובב. עדותו של המערער עצמו תמכה בקביעה זו. גם ערכאת הערעור אישרה את גזר הדין והדגישה את הצורך בהרתעה במקרים כאלה, חרף הנסיבות הקשות והיעדר עברו הפלילי של המערער. השופטת מ' נאור הציעה לדחות את הערעור הן על ההרשעה והן על העונש, וחבריה, השופטת א' פרוקצ'יה והשופט י' דנציגר, הסכימו.