בש"א 1051/06

תקציר

פסק דין זה סובב סביב סכסוך משפטי מורכב בו מעורבים מספר צדדים. התיק המרכזי (ת"א 1651/97) עוסק ב-21 תובעים שהגישו תביעה על סך 1.8 מיליון ₪ כנגד שני נתבעים: הנתבע 1, יזם נדל"ן, והנתבע 2, קבלן בניין. התביעה מתייחסת לליקויי בנייה ואיחור במסירת דירות בפרויקט מגורים בגילה. הנתבעת 1 הגישה הודעת צד ג' לעיריית ירושלים, בה טענה כי האיחור במסירת הדירות נבע מרשלנות העירייה. העירייה הגישה כתב הגנה, בו הכחישה כל אחריות וטענה כי הנתבעים עצמם אשמים. בתוך כך, במקרה נפרד, קבע בית משפט השלום כי על העירייה לשפות את הנתבעים בשני שלישים מהסכום שהם חייבים לרוכש דירה בשל רשלנות באי קידום ומימונם של הפקעת הקרקעות. אלא שהחלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, שלא מצא כל רשלנות מצד העירייה. בעקבות זאת הגישו הנאשמים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה. לאור החלטת בית המשפט העליון, נדחו הליכי הצד השלישי נגד העירייה בתיק הנוכחי (ת"א 1651/97), כפי שהוסכם על ידי הצדדים מראש. הנושאים המרכזיים שנותרו היו הקצאת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. העירייה ביקשה כי הנתבעים יישאו בהוצאות אלה, ואילו הנתבע 1 טען נגדה וטען כי ההליכים לא היו חסרי תוחלת וכי הם פעלו בסבירות. בית המשפט צידד בעירייה וקבע כי התוצאה הסופית נוטה לטובת עמדת העירייה. בנוסף, נדחתה טענת נאשם 1 כי הצלחתם החלקית בבית משפט השלום הצדיקה את מעשיהם, שכן החלטת בית המשפט העליון הייתה מכרעת. עוד הדגיש בית המשפט כי המבחן לחיוב בהוצאות אינו מבוסס על סבירות ההליך. בקביעת שכר טרחת עורכי הדין ציין בית המשפט את היעדר הסכם שכר הטרחה בין העירייה לבין בא כוחה. לפיכך, שכר הטרחה הוערך על בסיס הערכה כללית של היקף התיק והשעות שהושקעו. העירייה הייתה זכאית להחזר מלא של הוצאותיה, אם כי לא נמסרה רשימה מפורטת של הוצאות אלה. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לעירייה את שכר הטרחה שהוצא בפועל, צמוד לריבית ממועדי התשלום, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלה היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום ההחלטה.