סע"ש 12517-05-18

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון ועבדה אצל הנתבעת במשך חמישה חודשים, פוטרה לאחר מספר זימונים לשימוע בגין חוסר שביעות רצון מתפקודה בעבודה ומהתנהגותה. היא תבעה את החברה ואת שני בעליה, בטענה כי פוטרה בשל הריונה בניגוד לחוק השוויון, וכי הנתבעים ניסו לעקוף את חוק עבודת נשים על ידי פיטוריה בטרם השלימה שישה חודשי עבודה כדי להימנע מהגנות החוק על עובדות בהריון. השופטת קבעה כי מאחר שהתובעת לא עבדה אצל הנתבעת במשך חצי שנה, חוק עבודת נשים אינו חל במקרה זה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא הופלתה על רקע הריונה, וכי חוסר שביעות הרצון של הנתבעים מתפקודה בעבודה היה מוצדק. לפיכך, נדחתה תביעת הפיצויים לפי חוק השוויון. השופטת דחתה גם את טענותיה של התובעת בדבר עוגמת נפש, התנכלות ופיטורים שלא כדין ללא שימוע בעודה חולה, וקבעה כי הנתבעים פעלו בהתאם לנהלים הנדרשים וכי התובעת ויתרה על זכותה לשימוע. השופטת קיבלה את תביעת התובעת לגמול שעות נוספות אך רק עבור השעות המשתקפות בדו"חות הנוכחות, ולא עבור 40 השעות הנוספות בחודש להן טוענת התובעת, שלא הוכחו. גם יתר טענותיה של התובעת, לרבות לשון הרע, הרמת מסך ההתאגדות והפקדות פנסיוניות, נדחו. לתובע נפסקו 5,410 ₪ עבור גמול שעות נוספות ו-1,390 ₪ עבור פדיון חופשה, בסך כולל של 6,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 15,000 ₪, שכן הסכום שנפסק היה נמוך משמעותית מהסכום הנתבע, והתביעה האישית נגד שני הבעלים נדחתה.