ערר 85055/10

תקציר

בפסק דין מקיף זה קבעה ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב 1 בערעור על היטל השבחה שנגבה מבעלי נכסים. התיק נסב סביב פרשנותה ויישומה של תכנית א/1, תכנית מתאר מקומית, והשפעתה על היטל ההשבחה בו חייבים המערערים. תחילה התייחסה הוועדה לטענת המערערים כי אין לגבות היטל השבחה בגין תכנית א/1 עם הוצאת היתר בניה, שכן קודמיהם כבר שילמו אותו בעת מכירת הנכס. הוועדה דחתה טענה זו והדגישה כי ההוראות המפורשות של התכנית קובעות אחרת. טענה זו הופרכה גם בפסק דין של בית המשפט העליון בתיק נפרד (אליק רון). עם זאת, הרכיבים שבגינם ניתן היה לחייב את המערערים בשלב ההיתר הוגבלו לרכיבים שנחשבו "מותנים" וטרם מומשו בעת המכירה. הוועדה דחתה גם את טענת הוועדה המקומית כי המערערים היו כבולים לשומה מכרעת קודמת בין הוועדה המקומית לבין המוכרים, והדגישה כי המערערים לא היו צד לשומה זו ולא ניתן להטיל עליהם אחריות. מסקנתה העיקרית של הוועדה קבעה את אופן חישוב היטל ההשבחה. היא קבעה כי ההיטל צריך להתבסס על ההפרש בין הכיסוי המרבי בקומת הקרקע המותר על פי כל התוכניות התקפות בעת המכירה לבין שטח המרתף שאושר בהיתר הנוכחי. כלל זה חל גם על שטח נוסף שאושר בהיתר קודם. הוועדה המקומית הונחתה לערוך הערכה מתוקנת בתוך 30 יום, תוך התחשבות בממצאי הוועדה והותירה למערערים את הזכות להגיב בשומה נגדית. ככלל, ההחלטה נועדה להבהיר את הליך היטל ההשבחה ולתת פרשנות ברורה להוראות תכנית א/1 בנוגע לקומות מרתף ביחס לבתים צמודי קרקע. ההחלטה התקבלה פה אחד ב-19 בפברואר 2015.