ע"פ 35782-06-10

תקציר

המדינה ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, שביטל את הרשעתו של המשיב בעבירות מרמה וזיוף. המשיב הודה בעבירות, שעניינן הונאת עיריית חיפה לחשוב כי הוא זכאי להנחה בארנונה, וכתוצאה מכך קיבל הנחות שנתיות בסך 17,710.72 ₪ בין השנים 1998 ל-2001. בית משפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המשיב, בנימוקים הבאים: חלוף הזמן מאז העבירה האחרונה, ההשפעה הפוטנציאלית על יכולתו של המשיב לעבוד כנהג מונית, נסיבותיו האישיות (גיל, בריאות, היעדר עבר פלילי), חרטה כנה והחזר מלא של ההנחות שהושגו במרמה. המדינה טענה כי אין בתיק כדי להצדיק "אי הרשעה", אולם רוב שופטי הערעור דחו את הערעור. הם קבעו כי במקרה גבולי זה, החלטתו של בית משפט קמא שלא להרשיע את המשיב לא הייתה חריגה ממדיניות הענישה הראויה או טעות חמורה. השופטים הדגישו את נסיבותיו הפרטניות של המשיב, לרבות חלוף הזמן, גילו, מצבו הבריאותי והיעדר עבר פלילי. יתר על כן, הרשעה עלולה לפגוע בשיקומו בכך שתגרום לו לאבד את רישיון הנהיגה במונית, מקור הכנסתו היחיד. לפיכך, החליט הרוב כי יש לדחות את הערעור, תוך שמירה על שיקול דעתו של בית משפט קמא במקרים גבוליים. השופט י' גריל חלק על כך וטען כי יש לקבל את ערעור המדינה.