ה"פ 598/07

תקציר

השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האם לבורר יש סמכות ליתן צו מניעה זמני נגד צד המעורב בהליך בוררות. שאלה זו, אף שנידונה בחוגים משפטיים, טרם זכתה לתשובה חד-משמעית בפסקי דין קודמים. בית המשפט העליון ציין כי לבוררים עשויה להיות סמכות להטיל עיקולים זמניים, אך הדבר לא נאמר במפורש בחוק הבוררות. חלק מבתי המשפט, כגון בית המשפט המחוזי בחיפה, פירשו את חוק הבוררות כך שמשתמע ממנו כי לבוררים יש סמכות לתת צווי מניעה זמניים, בעוד שאחרים, כמו סגן נשיא בית המשפט, השופט זפט, סבורים כי רק לבתי המשפט יש סמכות זו. הפסיקה הנוכחית חצויה בנושא זה. נימוקיו של השופט זפט, שהשופט הנוכחי מסכים עמם, הם שחוק הבוררות אינו מעניק במפורש לבוררים סמכות ליתן סעד זמני. השופט בוחן את סעיפיו השונים של חוק הבוררות ואת התוספת הנוגעת לסמכויות עזר ומוצא כי כוונת המחוקק לא הייתה להעניק לבוררים סמכות ליתן סעד ביניים. יתר על כן, שיקולים מעשיים שוקלים כנגד מתן סמכות כזו לבוררים, שכן אופיו המיידי של סעד זמני עלול להיפגע בשל הצורך לבקש לאחר מכן את אישור בית המשפט לצווים כאלה. בסופו של דבר, השופט קובע כי צו המניעה הזמני שהוציא הבורר במקרה זה אינו תקף. משכך, נדרשים המשיבים להשיב למבקשים הוצאות משפט ולכסות את הוצאות השכירות שלהם. פסק דין זה מחזק את סמכותם הבלעדית של בתי המשפט להוציא צווי מניעה זמניים בתיקי בוררות.