ע"א 1427/06

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור מכמה נימוקים. ראשית, נקבע כי על בעלי הדין לטעון לפסול מיד עם גילוי עילת הפסילה, ושיהוי של מספר חודשים על ידי המערער לעשות כן מהווה עילה לפיטורים. ערעור על פסילה אינו יכול להיות "נשק סודי" שבידי בעל דין. שנית, לגופו של הערעור, עצם נוכחותו של שופט מהליך קודם אינה עילה מספקת לפסילה, וטענת המערער כי בית המשפט גיבש דעה לגביו אינה נתמכת. ההנחה היא כי השופטים מסוגלים להבחין בין ראיות בתיקים שונים, ויש לבחון את הפעולה הנוכחית לגופה בלבד, ללא כל השפעה מהליכים קודמים. טענות המערער נוגעות במידה רבה גם להליך הקודם, שלא ניתן לעיין בו כעת, וגם החלטות פרוצדורליות של בית המשפט שהמערער חולק עליהן אינן עילה לפסילה. הדרך הראויה להתמודד עם החלטות אלה הייתה באמצעות בקשת רשות ערעור, ולא באמצעות ערעור פסילה. על אף שחששותיו של המערער מובנים, הם סובייקטיביים ואינם מצדיקים פסילה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב עד לסכום של 7,000 ₪.