דב"ע נו/47 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם קיבוצי שנחתם בין מועצת עובדים למעסיק, אשר כלל סעיף הקובע כי כל המחלוקות בין הצדדים ייפתרו באמצעות מנגנון מוגדר ליישוב סכסוכים המפורט בהסכם. סוגיה אחת כזו, שנותרה בלתי פתורה במהלך המשא ומתן, נגעה להסדרי העבודה של הנהגים. המעסיק סירב להביא את המחלוקת הספציפית הזו בפני ועדת ההפרטה המוסכמת, בטענה שמדובר במחלוקת כלכלית מחוץ לתחום הוועדה. מועצת הפועלים, לעומת זאת, עתרה לבית הדין לעבודה בבקשה להתערב, שפסק לאחר מכן לטובת מועצת הפועלים, והורה למעסיק להביא את הסכסוך לוועדת ההפרטה. המעסיק ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. נקבע כי הסכסוך מהווה סכסוך כלכלי, לאור נכונותו של המעביד לנהל משא ומתן ולוותר על סמכות בלעדית על הסדרי העבודה. כמו כן, בית הדין פירש את לשון ההסכם הקיבוצי בנוגע ליישוב סכסוכים ככוללת את כל חילוקי הדעות, לרבות הכלכליים. בית המשפט הדגיש כי ההקשר התעשייתי ונוסח ההסכם תומכים בפרשנות זו. לפיכך, הסכסוך יוכרע בוועדת ההפרטה, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. החלטה זו, ציין בית הדין, שמרה על תקינות ההליך הקיבוצי והבטיחה כי הכוונה העומדת מאחורי ההסכם תכובד.