עמ"מ 1510/09

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק באדם הכלוא מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים בישראל. החוק מאפשר למדינה לכלוא ישויות זרות הנחשבות ל"לוחמים בלתי חוקיים", המוגדרים כיחידים שהשתתפו, במישרין או בעקיפין, בלחימה נגד המדינה. סמכות חריגה זו ניתנת כדי למנוע את חזרתם של לוחמים אלה לקרב. על בית המשפט לבחון את הראיות התומכות במאסר כדי לוודא שהוא מוצדק. במקרה דנן טען המערער לפגמים פרוצדורליים בכליאתו, ובראשם אי גילוי חברותו המיוחסת בארגון החזית הדמוקרטית עד לבחינת בית המשפט המחוזי. עוד טען, כי זיקתו לפתח ולרשות הפלסטינית לא נבדקה כראוי. בית המשפט אמנם הכיר בכך שצו המאסר לא פירט את הסיבות למאסר, אך מצא כי פגמים אלה תוקנו במהלך הליך הביקורת השיפוטית, וזכותו של המערער להליך הוגן נשמרה. לגופו של עניין, בית המשפט בחן חומר חסוי שהציג המשיב ומצא כי המערער אכן נטל חלק ישיר בלחימה נגד ישראל. המידע המודיעיני היה עדכני, מאומת ואמין, והצביע על תפקידו הבכיר של המערער בחזית הדמוקרטית ועל מעורבותו בירי רקטות ואחסון אמצעי לחימה. בית המשפט שקל את טענת המערער לקבלת משכורת מהרשות הפלסטינית, אך מצא כי אין בה כדי לשלול את מעורבותו בלחימה. נוכח הראיות וחלקו הישיר של המערער במעשי האיבה, דחה בית המשפט את הערעור והותיר על כנו את צו המעצר. עוד המליצה השופטת כי המשיב ישקול את הפגמים הפרוצדורליים כדי למנוע את הישנותם. החלטה זו התקבלה על סמך המידע הקיים, שנועד להבטיח כי זכויותיו של המערער נשמרות והראיות מצדיקות את המאסר.