דב"ע נו/10 - 6

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנותו של סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר, המאפשר לקופת גמל להיות פטורה מחבות כלפי עובד כאשר מעסיק אינו עומד בתשלומים, אם הקופה יכולה להוכיח שלא התרשלה בניסיון לגבות את החוב, או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות את פעולותיה (או מחדליה) של הקרן. קופת המערערת טענה כי אין לחייב אותה לתבוע את המעסיק בכל מקרה של אי תשלום, וכי נטל ההוכחה צריך להיות על העובד להוכיח רשלנות. העובד המשיב טען כי על הקרן לנקוט בצעדים אקטיביים לגביית החוב, וכי נטל ההוכחה מוטל על הקרן. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מטרת החוק היא להגן על זכויות העובדים, תוך איזון בין זכויות הקרן למבוטחים אחרים. על הקרן מוטלת חובת זהירות כלפי העובד, ומצופה ממנה לנקוט צעדים סבירים לגביית חובות, אך חובה זו אינה מוחלטת ויש לפרש אותה לטובת הקרן. ככלל, הדבר מחייב את הקרן לנקוט בהליכים משפטיים נגד המעסיק, אך נטל ההוכחה מוטל על הקרן להראות כי לא התרשלה, או כי היו נסיבות שהצדיקו את פעולותיה. במקרה זה, הימנעותה של הקרן מנקיטת צעדים משפטיים נגד המעסיק, שהפסיק לשלם תשלומים למעלה משנה קודם לכן, מהווה רשלנות. כמו כן, הקרן לא הצליחה להוכיח כי התקיימו נסיבות כלשהן המצדיקות רשלנות זו. אשר על כן, דחה בית המשפט את הערעור, והורה למערערת לשלם את הוצאות המשיב.