ת"א 183332/02

תקציר

מדובר בפסק דין במשפט מהיר בדבר אחריותה של חברת ביטוח כלפי שני מבוטחים. התובעים רכשו פוליסות ביטוח לטיול בקנדה באמצעות סוכנות נסיעות. חברת הביטוח אישרה לסוכנות הנסיעות לתווך בינה לבין לקוחות שרצו לרכוש פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל. טרם הנסיעה ביקש התובע מס' 1, בעל היסטוריה של מחלת לב, מסוכנת הנסיעות להסדיר פוליסת ביטוח מתאימה, והודיע לה לכאורה על מצבו הרפואי. סוכן הנסיעות, שלא היה מורשה לעסוק בעמילות ביטוח ולא היה בעל הכשרה פורמלית בביטוח, ערך פוליסת ביטוח מבלי לבקש מהתובע מידע רפואי כלשהו או למסור לו את תנאי הפוליסה. הפוליסה לא כללה כיסוי למחלות קיימות ומחלות כרוניות. במהלך הנסיעה לקה התובע מס' 1 בהתקף לב ואושפז. חברת הביטוח סירבה לכסות את הוצאות האשפוז בנימוק שמצבו הוא מחלה קיימת. בית המשפט מצא כי התובע לא הסתיר במרמה את מצבו הרפואי, וכי סוכנות הנסיעות וחברת הביטוח היו אחראיות במשותף לכך שלא הנפיקו פוליסת ביטוח מתאימה ודאגו לכך שהתובעים היו מודעים להחרגות בפוליסה. בית המשפט קבע, כי הנתבעים אינם יכולים להסתמך על החרגות הפוליסה, וכי חברת הביטוח ביצעה עוולה סטטוטורית בכך שקיבלה שירותי תיווך מאנשים ללא רישיון. כמו כן, יש לפרש את המדיניות על בסיס העיקרון של כיבוד הציפיות הסבירות של התובעים. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, והורה לנתבעים לפצות אותם בגין הוצאות אשפוזם וההפרש בדמי הביטוח. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.