עמ"נ 2252-02-17

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג רכושו של המשיב לצורכי ארנונה, ובפרט האם יש לראות בו "בית ספר ציבורי" וליהנות משיעור מס מופחת. הרשות המקומית, המערערת, טוענת כי מוסד המשיב אינו נחשב לבית ספר ציבורי. בית המשפט בוחן את לשונה ותכליתה של חקיקת המס הרלוונטית. נמצא כי המונח "בית ספר ציבורי" מזוהה בדרך כלל עם חינוך בסיסי ועל-יסודי וכי מוסד המשיב, המציע השתלמויות והכשרה למבוגרים, אינו נופל לקטגוריה זו. יתר על כן, מוסד המשיב נעדר את המאפיינים הנדרשים של בית ספר ציבורי, קרי פיקוח של רשויות ממלכתיות או מקומיות ומימון ציבורי. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת המערער, מקבל את הערעור ומבטל את החלטת ועדת הערר. משכך, הנכס לא יסווג כבית ספר ציבורי, והחלטתו המקורית של המערערת לדחות את התנגדות המשיב תעמוד. כן נדרש המשיב לשלם למערער 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.