בש"פ 4859/08

תקציר

שני ערעורים נפרדים, בע"א 4523/08 ובב"א 4127/08, נדונו על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את המערערים, וייספיש ופרונמן, עד תום ההליכים נגדם. הערעורים הוגשו על החלטתו של כב' השופט כרמל מיום 28.2.08 לדחות את בקשת המערערים לשחרור בערבות והבקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 26.5.2008. כתבי אישום נגד המערערים הוגשו בפברואר 2008 בגין מעורבותם בייבוא סמים מסוכנים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה ומשכך יש הצדקה לחזקת מסוכנות סטטוטורית הקשורה למערערים. בית המשפט דחה את בקשותיהם לחלופת מעצר, וקבע כי אין די במעצר בית בבית הוריהם כדי להפחית את הסיכון. שני המערערים ערערו לבית המשפט העליון, בטענה לבחינה מחודשת של הראיות ולזמינותם של אמצעים חלופיים. הם הדגישו את חלוף הזמן שחלף מאז מעצרם, את העיכוב הצפוי בהליכים ואת פעולות החקירה הנוספות בחו"ל. המדינה טענה מנגד כי המסוכנות שנקבעה בהחלטת השופטת נאור נותרה בעינה וכי כל הראיות הקיימות הועברו לידי ההגנה. בית המשפט, בראשות השופטת נאור, דחה את הערעורים בקובעו כי הזמן שחלף מאז הוצאת צווי המעצר אינו משמעותי דיו כדי להצדיק דיון מחדש. עוד קבע השופט כי הנסיבות לא השתנו באופן משמעותי וכי התקדמות המשפט אינה מצדיקה שחרור בשלב זה. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שלא ירחק היום שבו יהיה מקום לדיון חוזר, והציע לבית המשפט המחוזי לשקול הסדרים חלופיים שבהם מעורבים צדדים שלישיים שאינם קרובי משפחה, לצד תנאים מחמירים אחרים, אם יתעורר מצב כזה. ההחלטה לקיים את צווי המעצר התקבלה בהתאם, מתוך הבנה כי המצב ייבחן מחדש אם המשפט יתקדם בעצלתיים.