ת"א 8/97

תקציר

התובע, יוצא צה"ל ומפעיל תחנת דלק, הגיש תביעה לסעד הצהרתי וצווי מניעה כנגד הנתבעת, חברה המשווקת דלק, בה ביקש לבטל את המערכת החוזית מכמה טעמים. ראשית, התובעת טענה כי החוזה הוא הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים, ולכן יש להכריז עליו כבטל מאחר שלא אושר על ידי הערכאה הרלוונטית. לחילופין, ביקשה התובעת סעד הצהרתי לפיו החוזה בטל מחמת עושק וכפייה, או כי תנאי הסכמי שכירות המשנה והקמעונאות ארוכים באופן בלתי סביר ויש להפחיתם ל-14 שנים. עוד ביקשה התובעת להצהיר כי סעיפים מסוימים בהסכם הקמעונאי בטלים בשל היותם מגבילים או מפלים, וכי עמלת הסוכן המשולמת לתובע אינה סבירה. בנוסף, טען התובע כי הפעלת תחנת דלק סמוכה על ידי הנתבע היוותה הפרה יסודית של ההסכם ביניהם, המזכה אותו לבטלו. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית להסדרים כובלים ולחוזים אחידים, ומצא כי בעוד שחלק מסעיפי החוזה נופלים תחת חזקת ההסדרים הכובלים, החוזה בכללותו אינו הסדר כובל. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החוזה אינו מהווה הסכם עושק או כופה וכי נסיבות ביטולו אינן מחייבות או עושקות. התובע גם לא הוכיח כי הפעלת תחנת דלק אחרת על ידי הנתבע הפרה את ההסכם ביניהם או הפגינה חוסר תום לב. באשר לחוק החוזים האחידים, קבע בית המשפט כי למרות שהחוזה דומה לחוזים אחרים שנחתמו על ידי הנתבעת, אין מדובר בחוזה אחיד משום שהוא מבטיח התחשבות ראויה באינטרסים של התובעת. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות התובעת בעילה זו. בית המשפט דחה גם את בקשת התובעת להתערב בקשר החוזי ולשנות את חלוקת שולי השיווק, שכן התובעת לא סיפקה בסיס משפטי לכך. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את טענות התובע, וציין כי למערכת החוזית היה רקע מיוחד של שיקום נכי צה"ל, וכי התובע ביקש לבטל חלקים במערכת שלא היו נוחים לו תוך שמירה על ההטבות. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ וריבית.