ב"ש 92961/06

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה לפסול את רישיון הנהיגה של המערער עד תום ההליכים בתיק הנוגע לגרימת מוות בנהיגה רשלנית או עד ליום 10.5.2007, המוקדם מביניהם. בא כוח המערער טען כי רשלנותו של מרשו אינה גבוהה וכי תוצאות התאונה הן קטלניות. הם ביקשו מבית המשפט להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ולאפשר למרשם לנהוג ברכב פרטי, תוך הדגשת הצורך ברישיון לטיפול בבתם פגועת הנפש. מנגד, הסכים בא כוח המשיב כי קיימות די ראיות כדי להרשיע את המערער, תוך הדגשת הסכנה שנשקף מהמערער לנהגים אחרים. השופט, לאחר ששקל את העובדות ואת פסקי הדין הקודמים במקרים דומים, הסכים עם המשיב כי רשלנותו של המערער היוותה סכנה ממשית לציבור. הם הגיעו למסקנה כי נהיגתו של המערער היוותה איום וכי נסיבותיו האישיות אינן מצדיקות לאפשר לו לנהוג ברכב פרטי. לפיכך, נדחה הערעור, ופסילת רישיונו של המערער אושרה.