ת"פ 21629-10-15

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין על הסדר טיעון עד לאישורו. מסקנתה היא כי אין בתיקון כדי לפסול את תחולתן של ההוראות הקבועות בתיקון, ואין בהסכמת הצדדים בדבר העונש ההולם כדי למנוע מבית המשפט לבחון את העונש המוסכם על פי המבחנים הקבועים בחוק. לבית המשפט יש סמכות לבחון את הסדר הטיעון ולאשר או לתקן אותו. לאחר מכן, מתווה הכרעת הדין את השלבים לקביעת העונש לפי תיקון 113, הכוללים קביעת אזור הענישה המתאים, בחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה וקביעת העונש בתוך המתחם. בקביעת מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצע הנאשם, מדגיש הכרעת הדין את חומרתן הקיצונית של עבירות השוחד, את השפעתן השלילית על המינהל הציבורי והאמון הציבורי ואת האיסור המקראי וההלכתי על מתן שוחד. לאחר בחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, לרבות התכנון, חלקו של הנאשם והנזק שנגרם, מגיע בית המשפט למסקנה כי טווח הענישה הראוי הוא 6 עד 9 שנות מאסר. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות כוללות הודאה של הנאשם באחריות וחסכון במשאבים שיפוטיים, אך גם היעדר חרטה ופגיעה קשה באמון הציבור בטוהר המידות של השירות הציבורי. בהתחשב במכלול הנסיבות הללו, בית המשפט קובע כי העונש ההולם בתוך המתחם הוא 7 שנות מאסר. לאחר מכן עובר הכרעת הדין לבחון האם הסדר הטיעון עומד במבחן האיזון. היא מדגישה את תפקידו החשוב של בית המשפט באישור הסדרי טיעון ואת אחריותו להבטיח כי הן מידתיות ומשרתות את האינטרס הציבורי. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי חומרתן ומאפייניהן של העבירות, שהיו כרוכות בניצול שיטתי של מעמדו הציבורי הרם על ידי הנאשם להפקת רווח כספי אישי, פוגעות באינטרס הציבורי. העונש המוסכם של 42 חודשי מאסר אינו מספיק ואינו משקף את האינטרס הציבורי בהרתעה ובאחידות בענישה. עם זאת, בית המשפט מכיר בחשיבות כיבוד הסדרי הטיעון ובציפיות הנאשם. לפיכך, היא מחליטה שלא לאשר את ההסדר בדבר עונש המאסר בפועל ולגזור על הנאשם 54 חודשי מאסר בפועל, בשים לב לאינטרס הציפייה של הנאשם וליתר השיקולים שפורטו לעיל. לבסוף, פסק הדין מפרט את העונשים, לרבות עונש מאסר, מאסר על תנאי, קנס, חילוט כספים ומתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר תשלום שומה אזרחית. לנאשם מוקנית גם זכות ערעור לבית המשפט העליון.