עע"מ 1663/09

תקציר

הערעור נסב סביב מקרה בו ביקשו המערערים להשלים רכישת דירה ציבורית שיזמה המנוחה (הגב' שמחה ביטון) במסגרת תכנית "קנה ביתך". הליך הרכישה בוטל עקב תשלום שלא הושלם לפני מותה, והמערערים טענו כי מחלה מונעת מודעות ליתרת החוב. בית המשפט המחוזי בירושלים הסתמך על פסק דין קודם (עניין ויטנברג), וקבע כי הזכות לרכוש דירות כאלה אינה ניתנת בירושה אלא אם כן הנסיבות המיוחדות מצדיקות זאת. בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין אי התשלום של המנוחה לבין אשפוזיה, וציין כי המנוחה לא אושפזה בתקופות מפתח בהן היו אמורים להיות משולמים. המערערים טענו כי כוונת חוק הדיור הציבורי הייתה לאפשר למשפחה ירושה של זכויות קניין כאלה. עם זאת, טענו המשיבים כי מאחר שהמנוחה לא שילמה את מלוא הסכום במועד, זכויותיה הופסקו לפני הפטירה, ולא הותירו דבר להעברה ליורשים. בית המשפט הדגיש את המטרה החברתית של מתן דיור ציבורי לנזקקים ולא לאפשר חריגים שעלולים לרעת אחרים ברשימת ההמתנה. הפאנל לא מצא עילה מוצדקת למערערת ליטול את זכויותיה של המנוחה, וציין כי בחוזה התקיים תנאי השעיה, ההופך אותו לבטל. המקרה הובחן ממקרים אחרים שבהם יורשי זכות הותרו בשל חוזים שטרם נכרתו בעת המוות. גם טענת השיהוי הפרוצדורלי לא השפיעה על ההחלטה בשל האכלוס המתמשך של הדירה ללא שכר דירה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וחייב את המערערת להתפנות בתוך 45 יום, תוך הדגשה כי יש לחלק את הדיור הציבורי באופן שוויוני על פי קריטריונים לזכאות, ולא על פי ירושה או חריגים, מה שמחזק את העובדה שהזכויות הסוציאליות הקשורות לדיור הציבורי צריכות לתת עדיפות לאפשר גישה לנזקקים כיום.