ק"ג 24417-09-21

תקציר

התיק נסוב סביב קרן פנסיה המנוהלת על ידי הנתבע וטענת התובע כי הנתבע ניכה שלא כדין תשלומים מקצבת הנכות שלו. השאלה המרכזית הייתה האם על הנתבעת לפעול על פי חוזר הממונה על שוק ההון או תקנות קרנות הפנסיה מיולי 2013. בית המשפט פותח בקביעת מאפייני קרנות הפנסיה והעקרונות המסדירים אותן, תוך שימת דגש על אופיין הדינמי של תקנות הקרן, המשתנות עם הזמן, ועל העיקרון לפיו זכויות המבוטחים נקבעות על פי התקנות הקיימות בעת האירוע המזכה. בית המשפט בוחן גם את המסגרת המשפטית המסדירה את קרנות הפנסיה, לרבות חקיקה ראשית ומשנית רלוונטית והנחיות מנהליות. נמצא כי זכויות המבוטחים מעוגנות בתקנון הקרן, ובעוד שלממונה יש סמכות להוציא הוראות, עליהן להיות מוסמכות במפורש או מכללא בחוק. בהתייחסו למקרה הנדון, מקבל בית המשפט את טענת התובע. היא קובעת כי הימנעותה של הנתבעת משינוי התקנות על פי החוזר אינה שוללת את תוקפו של האחרון, והחוזר מחייב. עם זאת, בית המשפט מסכים עם התובע כי החוזר אינו חל רטרואקטיבית על עניינו. האירוע המזכה בעניינו של התובע התרחש כאשר התקנות משנת 2013 היו בתוקף, ותקנות אלה לא קבעו ניכוי תשלומים ממקורות אחרים, למעט המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, בית המשפט קובע כי ניכוי קצבת הנכות של התובע ממשרד הביטחון על ידי הנתבע היה שלא כדין. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לפצות את התובע בגין הסכום שנוכה ולהמשיך לשלם לו קצבת נכות ותוספת סיעוד בהתאם לתקנות קצבת הראל משנת 2013. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.